פסוק ח

זוהי קריאה לעזרה מהאל, הנתפס על ידי הכותב כמקור לישועה. בזמן צרה מביע הנביא צפייה להתגלות האל. הנביא מדמה את האל למי שמתנכר מעמו כמו גר, כמו אורח שזו לא ארצו וזה לא עמו. הפנייה היא תמיהה בלשון שאלה: עד מתי תתנכר? הדימוי לאורח נטה ללון מביע כנראה איזו אשמה כלפי שמיים - האל הגיע לארץ, הכה בה והמשיך בדרכו. הדימוי למקווה מים עומד בניגוד לבצורת עליה מדבר הנביא בפרק זה. האל היוצק מים ורוח על עמו, נפקד מתפקידו.