עמוד הבית
|
איך בוחרים פסוק?
|
אודות
|
מדיה
|
פסוק מתנה
|
ציורי התנ"ך
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
יהושוע
שופטים
שמואל א
שמואל ב
מלכים א
מלכים ב
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
הושע
יואל
עמוס
עובדיה
יונה
מיכה
נחום
חבקוק
צפניה
חגיי
זכריה
מלאכי
דברי הימים א
דברי הימים ב
תהילים
איוב
משלי
רות
שיר השירים
קוהלת
איכה
אסתר
דניאל
עזרא
נחמיה
יונה
פרק א
א
ויהי, דבר-יהוה, אל-יונה בן-אמיתיי, לאמור.
ב
קום לך אל-נינווה, העיר הגדולה--וקרא עליה: כי-עלתה רעתם, לפניי.
ג
ויקם יונה לברוח תרשישה, מלפני יהוה; ויירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה ויירד בה לבוא עימהם תרשישה, מלפני, יהוה.
ד
ויהוה, הטיל רוח-גדולה אל-הים, ויהי סער-גדול, בים; והאונייה, חישבה להישבר.
ה
וייראו המלחים, ויזעקו איש אל-אלוהיו, ויטילו את-הכלים אשר באונייה אל-הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל-ירכתי הספינה, וישכב, ויירדם.
ו
ויקרב אליו רב החובל, ויאמר לו מה-לך נרדם; קום, קרא אל-אלוהיך--אוליי יתעשת האלוהים לנו, ולא נאבד.
ז
ויאמרו איש אל-ריעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפילו, גורלות, וייפול הגורל, על-יונה.
ח
ויאמרו אליו--הגידה-נא לנו, באשר למי-הרעה הזאת לנו: מה-מלאכתך, ומאיין תבוא--מה ארצך, ואי-מזה עם אתה.
ט
ויאמר אליהם, עברי אנוכי; ואת-יהוה אלוהי השמיים, אני ירא, אשר-עשה את-הים, ואת-היבשה.
י
וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה-זאת עשית: כי-ידעו האנשים, כי-מלפני יהוה הוא בורח--כי הגיד, להם.
יא
ויאמרו אליו מה-נעשה לך, וישתוק הים מעלינו: כי הים, הולך וסוער.
יב
ויאמר אליהם, שאוני והטילוני אל-הים, וישתוק הים, מעליכם: כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם.
יג
ויחתרו האנשים, להשיב אל-היבשה--ולא יכולו: כי הים, הולך וסוער עליהם.
יד
ויקראו אל-יהוה ויאמרו, אנה יהוה אל-נא נאבדה בנפש האיש הזה, ואל-תיתן עלינו, דם נקיא: כי-אתה יהוה, כאשר חפצת עשית.
טו
וישאו, את-יונה, ויטילוהו, אל-הים; ויעמוד הים, מזעפו.
טז
וייראו האנשים יראה גדולה, את-יהוה; ויזבחו-זבח, ליהוה, ויידרו, נדרים.
פרק ב
א
וימן יהוה דג גדול, לבלוע את-יונה; ויהי יונה במעי הדג, שלושה ימים ושלושה לילות.
ב
ויתפלל יונה, אל-יהוה אלוהיו, ממעי, הדגה.
ג
ויאמר, קראתי מצרה לי אל-יהוה--ויענני; מבטן שאול שיוועתי, שמעת קולי.
ד
ותשליכני מצולה בלבב ימים, ונהר יסובבני; כל-משבריך וגליך, עליי עברו.
ה
ואני אמרתי, נגרשתי מנגד עיניך; אך אוסיף להביט, אל-היכל קודשך.
ו
אפפוני מים עד-נפש, תהום יסובבני; סוף, חבוש לראשי.
ז
לקצבי הרים ירדתי, הארץ בריחיה בעדי לעולם; ותעל משחת חיי, יהוה אלוהיי.
ח
בהתעטף עליי נפשי, את-יהוה זכרתי; ותבוא אליך תפילתי, אל-היכל קודשך.
ט
משמרים, הבלי-שוא--חסדם, יעזובו.
י
ואני, בקול תודה אזבחה-לך, אשר נדרתי, אשלמה: ישועתה, ליהוה.
יא
ויאמר יהוה, לדג; ויקא את-יונה, אל-היבשה.
פרק ג
א
ויהי דבר-יהוה אל-יונה, שנית לאמור.
ב
קום לך אל-נינווה, העיר הגדולה; וקרא אליה את-הקריאה, אשר אנוכי דובר אליך.
ג
ויקם יונה, וילך אל-נינווה--כדבר יהוה; ונינווה, הייתה עיר-גדולה לאלוהים--מהלך, שלושת ימים.
ד
ויחל יונה לבוא בעיר, מהלך יום אחד; ויקרא, ויאמר, עוד ארבעים יום, ונינווה נהפכת.
ה
ויאמינו אנשי נינווה, באלוהים; ויקראו-צום וילבשו שקים, מגדולם ועד-קטנם.
ו
וייגע הדבר, אל-מלך נינווה, ויקם מכיסאו, ויעבר אדרתו מעליו; ויכס שק, ויישב על-האפר.
ז
ויזעק, ויאמר בנינווה, מטעם המלך וגדוליו, לאמור: האדם והבהמה הבקר והצאן, אל-יטעמו מאומה--אל-ירעו, ומים אל-ישתו.
ח
ויתכסו שקים, האדם והבהמה, ויקראו אל-אלוהים, בחוזקה; וישובו, איש מדרכו הרעה, ומן-החמס, אשר בכפיהם.
ט
מי-יודע ישוב, וניחם האלוהים; ושב מחרון אפו, ולא נאבד.
י
וירא האלוהים את-מעשיהם, כי-שבו מדרכם הרעה; ויינחם האלוהים, על-הרעה אשר-דיבר לעשות-להם--ולא עשה.
פרק ד
א
ויירע אל-יונה, רעה גדולה; וייחר, לו.
ב
ויתפלל אל-יהוה ויאמר, אנה יהוה הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי--על-כן קידמתי, לברוח תרשישה: כי ידעתי, כי אתה אל-חנון ורחום, ארך אפיים ורב-חסד, וניחם על-הרעה.
ג
ועתה יהוה, קח-נא את-נפשי ממני: כי טוב מותי, מחיי.
ד
ויאמר יהוה, ההיטב חרה לך.
ה
וייצא יונה מן-העיר, ויישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סוכה, ויישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה-יהיה בעיר.
ו
וימן יהוה-אלוהים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על-ראשו, להציל לו, מרעתו; וישמח יונה על-הקיקיון, שמחה גדולה.
ז
וימן האלוהים תולעת, בעלות השחר למוחרת; ותך את-הקיקיון, וייבש.
ח
ויהי כזרוח השמש, וימן אלוהים רוח קדים חרישית, ותך השמש על-ראש יונה, ויתעלף; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר, טוב מותי מחיי.
ט
ויאמר אלוהים אל-יונה, ההיטב חרה-לך על-הקיקיון; ויאמר, היטב חרה-לי עד-מוות.
י
ויאמר יהוה--אתה חסת על-הקיקיון, אשר לא-עמלת בו ולא גידלתו: שבן-לילה היה, ובן-לילה אבד.
יא
ואני לא אחוס, על-נינווה העיר הגדולה--אשר יש-בה הרבה משתים-עשרה רבו אדם, אשר לא-ידע בין-ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה.