התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט
שמואל ב - פרק א -

פסוק כו

שיתוף
צר-לי עליך, אחי יהונתן--נעמת לי, מאוד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. 

זהו ביטוי נשגב ומרגש של ערגה וגעגוע לאדם שאהבת ושאיננו עוד. מופלא בעיניי כיצד המלך דוד קורא ליהונתן אהובו אחי, כאילו לא עברו מאז למעלה מ-3000 שנה וכמו היה זה בישראל של היום. קשה להעלות על הדעת הוכחה ניצחת יותר לקשר האמיץ והבלתי אמצעי בין לשון התנך לבין הלשון העברית העכשווית. וכיוצא בזה לגבי השימוש בשם יהונתן, או בביטוי נעמת לי מאד, ועוד כהנה וכהנה. ומה אומר על נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים, אם לא שזהו ביטוי שמרעיד את נימי נפשי באופן הכי אישי כל פעם מחדש?