התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט
במדבר - פרק ז -

פסוק א

שיתוף
ויהי ביום כלות משה להקים את-המשכן, וימשח אותו ויקדש אותו ואת-כל-כליו, ואת-המזבח, ואת-כל-כליו; וימשחם, ויקדש אותם. 

זה עתה נפרדנו מחומש שמות, ועומדים אנו בפתחו של חומש ויקרא.
בדברים הבאים נברר מהו היחס שבין ספר שמות לבין שני הספרים הבאים בעקבותיו - ספר ויקרא וספר דברים. כמו כן ננסה לומר דבר גם בהקשר למהות.
נפתח במעבר מספר שמות לספר ויקרא:
ספר ויקרא פותח בפסוק: ויקרא אל משה וידבר יהוה אליו מ אהל מועד לאמר (ויקרא א, א).

פסוק זה מהווה המשך ישיר לחתימתו של ספר שמות: ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן... ויכס הענן את אהל מועד וכבוד יהוה מלא את המשכן... ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את המשכן... כי ענן יהוה על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (שמות מ, יז, לד-לח).

ספר שמות חותם בתיאור השלמת בניית המשכן, ובמעמד זה שוכן עליו הענן, ומשום כך לא יכל משה לבוא אל אהל מועד. ספר ויקרא פותח בקריאת הקבה אל משה מאהל מועד.
מהו פשר המשכיות זו?
ננסה לענות על שאלה זו דרך ההתבוננות בפרשיית חנוכת המשכן.

חנוכת המשכן
חנוכת המשכן מתוארת פעמיים בתורה. פעם אחת בספר ויקרא, ופעם נוספת בספר במדבר, אלא שהתיאור בשני הפעמים אינו דומה.
בספר ויקרא התיאור הוא של שבעת ימי חניכתם של בני אהרון, כאשר באותם ימים ישנה עבודה מיוחדת במקדש הן במעשה הקרבנות והן בפעולות נוספות הקשורות לחניכתם של הכהנים לעבודתם. חיתומם של הימים הוא בהשראת השכינה במקדש:
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם : ותצא אש מלפני יהוה ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם (ויקרא ט', כג - כד).
ביום השמיני יורדת אש מן השמים, כביטוי להשראת השכינה, ומיד לאחר מכן מתקדש המקדש במאורע הנורא שגם הוא קשור בירידתה של האש מן השמים:

ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם: ותצא אש מלפני יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה: ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר יהוה לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן (ויקרא י, א - ג).

כפי שכבר אמרנו גם בספר במדבר מתוארת חנוכת המשכן, אלא שהפעם מנקודת זוית אחרת לגמרי:

ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם: ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על הפקדים : ויביאו את קרבנם לפני יהוה שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן... ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח ביום המשח אתו ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח (במדבר ז, א - ג, י).

כאן ביטויה של חנוכת המשכן הוא בקורבנות שמביאים נשיאי העדה - נציג לכל שבט, וכביטוי לחשיבותו וייחודו של כל אחד מהם, טורחת התורה לתאר באופן מפורט את קרבנו של כל אחד ואחד במעמד זה:

ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה: וקרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה... זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל קערת כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה (ויקרא ז, יב - פד).

מהו היחס שבין שתי התיאורים? השוני הוא גדול כל כך עד אשר נראה כאילו מדובר על שני מאורעות שאינם קשורים זה לזה.
התשובה לשאלתנו גנוזה לכאורה ביחס שבין שני הספרים - ויקרא ובמדבר.

היחס שבין ספר ויקרא לבין ספר במדבר
עיקרו של ספר שמות הוא יצירת עם ישראל. עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. הקבה לוקח לו גוי מקרב גוי, מוציאו מטומאות מצרים, ומעבירו במנהרת זמן של אלפי שנות אור - עד למעמד הר סיני. ויחן שם ישראל נגד ההר (שמות יט) - רשי : כאיש אחד בלב אחד.
השלב הבא בספר שמות הוא - ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. יצירת עם ישראל כוללת גם כן את יצירת האפשרות להשראת שכינה קבועה בתוכם. 1
המשכו של ספר שמות על פי חשבון התאריכים הוא בשני הספרים הבאים, החופפים זה את זה לפחות בהקשר לתקופה שסביב חנוכת המשכן.

ספר ויקרא מכונה בחזל תורת כהנים. בספר זה העיסוק בדיני הכהנים תופש חלק משמעותי מאד, וכן העיסוק בהלכות מקדש וקודשיו. גם החלקים שאינם עוסקים באופן ישיר בהלכות הקשורות לעבודה במקדש קשורים הם לבחינה זו באופן עקיף.

בספר במדבר לא הכהנים הם העומדים במרכז כי אם מחנה ישראל - האומה כולה, וכן שלוחיהם של ישראל - הלווים. 2 הספר פותח בעשרה פרקים המתארים את מחנה ישראל, 3 וכן את מסע המחנות שהוא גם מסעה של השכינה. המשכו של הספר מרחיב גם בכישלונותיהם של ישראל.

המוקד ב ספר ויקרא הוא השראת שכינה במקדש, אלא שהשראת שכינה במקדש אין פירושה רק עבודת כהנים במקדש אלא משמעותית היא גם לחיים מחוץ למקדש, ולכן הספר עוסק גם בהלכות ובהנהגות שהן מחוץ למקדש.
לשם המחשה - פרשת בחוקותי היא פרשת התוכחה, והחורבן המתואר בה הוא כללי ורחב, אלא שגם שם ניתן לראות את מקומו המרכזי של המקדש בפרשה.
אם בחוקותי תלכו אזי ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם (ויקרא כו, יא), ובפורענות ונתתי את עריכם חרב, והשימותי את מקדשי . ההליכה בחוקות ה' מובילה אותנו מעגלים מעגלים - בונה את הכלים דרך הגשמים, היבול, הדיש, הבציר, וגם שלום - אל המגמה, אל נשמת התהליך כולו - משכני אשר בתוככם, ואף החורבן בא מעגלים מעגלים עד לחרבנו של המקדש - ועד לגלותם של ישראל.

בחומש במדבר נפגשים אנו עם הציר הנוסף החשוב של השראת השכינה בעם ישראל - כאשר הגיבורים של הספר הם כל איש ואיש מישראל.
מבנה זה מביא אותנו ללמוד דבר על המושג שכינה בישראל, כאשר המשמעות היא ששתי מגמות הן - שני צירים.
ספר ויקרא מביא לידי ביטוי את ההתייחסות אל המציאות בראי המקדש, כאשר הציר המרכזי במקדש הוא בעבודת הכהנים, והכלי המרכזי הוא המזבח שבעבודתו עולים החיים לשורשם, ומאפשרים ירידת האש מן השמים, וכן את ונתתי משכני בתוככם אשר בחיתומו של הספר.
ספר במדבר לעומת זאת מתמקד בבניית העם, סדור הכוחות כולם, כל שבט וכל אדם מישראל במקומו ובתפקידו, ומלמד אותנו שמצבו של עם ישראל קשור בקשר של עבותות במצבה של השכינה, מסע ישראל הוא מסע השכינה