פסוק ו

לדעתי, הדרך היחידה להבין את ספר איוב כמכלל היא לראות את הנסיון כנסיון כפול. האם הוא יקלל את אלהים וגם האם הוא יכנע ללחץ להודות בחטאים שלא חטא.
לטעמי איוב לא נכנע עד הסוף ואיננו חוזר בתשובה. הוא מביע בפסוק צער על היותו רק עפר ואפר ולכן לא בר פלוגתא שוה מעמד וכח עם אלהים. על כך הוא ניחם (מצטער).
לפי זה, אלהים בסוף מחזיר לאיוב את גדולתו על כח עמד בנסיונותיו וזאת גם הסיבה שהוא מוכיח את חברי איוב כי טעו.