פסוק מו

רבקה, אישה אצילית, צעירה אבל כבר עם דרך ארץ. אליעזר עוד לא הספיק לבקש שתיתן לו מים ומיד היא מיהרה והשקתה אותו ואף את גמליו. אליעזר זר גמור ובכל זאת מקבל יחס אישי וחומל. את הפסוק אני מקדישה לחמותי האהובה רבקה פיינה שאף היא יודעת לקבל אורחים, טורחת ומתרוצצת ודואגת שכל אחד ירגיש בבית, יאכל וישתה והכל בחיוך ובאהבה רבה.