התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט
בראשית - פרק כב -

פסוק ו

שיתוף
וייקח אברהם את-עצי העולה, וישם על-יצחק בנו, וייקח בידו, את-האש ואת-המאכלת; וילכו שניהם, יחדיו. 

אברהם הוא אבי האומה, אדם שאישיותו כולה היא חסד, לעומתו בנו יחידו הוא יצחק- אישיות של דין, כדי להתעלות מעבר למגבלות האנושיות, הן של האב והן של הבן, יש צורך במעשה קיצוני עד כדי כך, שהכוחות הגדולים של שני ענקי עולם אלו, יוכלו להתמזג כדי להופיע את הכוח השלישי- יעקב. שני הנביאים שהם אבות האומה, עוזבים את העולם החומרי שבו לכם פה עם החמור כדי לטפס אל המקום שהוא בית האלוקים- הר המוריה, רק שם יוכלו שניהם לתקן את המוגבלות של המידה האנושית. גם אברהם וגם יצחק, מודעים לתהליך- מודעים למשמעות, מודעים לקורבן, כאשר יצחק לוקח את עצי העולה, הוא אינו חושב שקורבן אחר יוקרב, כאשר אברהם מחזיק באש ובמאכלת הוא מבין שעוד זמן קצר הוא יצטרך להקריב את היקר לו מכל. כאן ישנה התחלה של התהפכות התפקידים, אברהם שהוא החסד לקוח בידו את כלי המשחית ואילו יצחק שהוא הדין מחזיק בעצי העולה שהם המוכנים להקריב את עצמם ולהתכלות כדי להוות בסיס לאש.
וכשזה אוחז במידתו של זה- רק כך ניתן לעבור לשלב הבא- וילכו שניהם, יחדיו. כאיש אחד, הם הולכים אב ובנו שהולכים להקריב, זה את גופו וזה את זרעו, מאוחדים כאשר כל אחד מהם עולה מעבר לעצמו המוגבל והחומרי. רק כך ניתן להגיע לציווי אל תשלח ידך אל הנער רק כאשר הקורבן הוא שלם ומוחלט ללא ספקות ומתוך התעלות אישית, הוא כבר לא נצרך מצד עצמו.