התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט
אסתר - פרק ב -

פסוק י

שיתוף
לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה:  כי מורדכיי ציווה עליה, אשר לא-תגיד. 

מדוע לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה? / אברהם שאמע

נאמר במגילה בפרק ב פסוק י: לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד. ובהמשך אותו הפרק בפסוק כ': אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי.
ונתקשו המפרשים מדוע נהגה כך אסתר, וליתר דיוק: מדוע צוה עליה מרדכי לנהוג כן. (אמנם לו נודעה יהדותה נראה שהמגילה לא היתה משתלשלת כפי שהיא, אבל מכל מקום יש להסביר את הכוונה המודעת של מרדכי.)

רשי בפירושו לפסוק ב' כתב: כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה, שאם יידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה. דומה שרשי מסתייע מן הלשונות הסבילים המתארים את לקיחת אסתר ותלקח אסתר (ב', טז) וכן מן התיאורים המדגישים את חוסר השתדלותה של אסתר להיבחר למלכה: ובהגיע תר אסתר...לא ביקשה דבר. רשי תופס את קיש המוזכר בפסוק א' כאבי שאול.

אלא שפירושו קשה: שכן לו רצתה המגילה להדגיש את הייחוס לשאול ראוי היה לציין ...בן שמעי בן קיש, ה ו א א ב י ש א ו ל , איש ימיני. ועוד: פסוק כ' מדגיש שאסתר לא מגדת מולדתה ואת עמה, גם לאחר שכבר נבחרה להיות מלכה, והושם כתר מלכות בראשה. ואמנם ניתן לתרץ את הקושי בדרכים שונות, אבל מכל מקום מכלל דוחק לא יצאנו. עוד נראה, שלרשי מתוך תפיסתו הרעיונית וההלכתית (בעקבות חזל) ראה לקיחת אסתר למלך כמעשה שלילי של נישואי תערובת, והוא שאף (ואף זאת בעקבות חזל) להציג את אסתר כאנוסה, וכמי שעשתה כל שלאל ידה כדי לא יקחנה המלך.

ראבע הביא שלשה פירושים. בפירוש הראשון כתב: יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שצוה על אסתר שלא תגיד עמה כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה. בפירוש זה מובלעים שני עניינים, האחד: שמטרתו של מרדכי היתה לקדם את אסתר בהררכיית חצר המלוכה. והשני (והוא נובע מן הראשון): שהשיפוט וההערכה של התכלית הזו הם שליליים. פירוש זה קשה למצוא לו סימוכין בכתוב, וכל מה שהוצג לעיל כתומך בשיטת רשי, מהווה קושי לפירוש הזה. מכל מקום, הפירוש יכול למצוא לו סיוע משמותיהם של מרדכי ושל אסתר שמוצאם האטימולוגי - יסודו בשמותיהם של אלילים פרסיים. ואולי יש בעובדה זו כדי ללמד על מגמה כלשהי של מציאת חן בעיני הפרסים, בהידמות לתרבותם, ואולי אפילו במחיר התמסרותה של אסתר למלך. על פי פירוש זה קשה ולא ברור מדוע מרדכי בוחר לא לכרוע ולא להשתחוות להמן, והוא מגלה לעבדי המלך שהתנהגותו נובעת על שום היותו יהודי (פרק ג, ד-ו). ואם נאמר שאירע מהפך בתפיסתו של מרדכי, הרי למהפך זה אין כל ביטוי בכתוב. הכתוב תיאר את התנהגות מרדכי ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה בפעלים אימפרפקטיים המציינים התנהגות קבועה וחוזרת ונשנית, ובהפכלה לשם הדגשה, ונראה שהתנהגות יציבה זו איננה פרי מהפך. ועוד: המצג של מרדכי בראש פרק ב' הוא מצג חיובי בעליל. מדובר באיש יהודי מיוחס, שמוצאו מירושלים, ושהוא איש חסד שגידל יתומה מאב ומאם בתוך ביתו.

בפירושו השני כותב הראבע: ואחרים אמרו כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבוא תשועה על ידה לישראל. זה בנוי על גבי הפירוש הקודם. הוא מסכים עמו בדבר תכליתו של מרדכי לצוות על אסתר לא להגיד עמה ומולדתה. אולם הוא חלוק על הפירוש הראשון בשאלת שיפוטה של התנהגות זו. הסיבות הפרשניות להעריך את התנהגות מרדכי כחיובית כבר הוסברו לעיל. והתנהגות זו לא יכולה להיחשב ראויה אלא אם כן היא נתפסת כהוראת שעה ולתכלית הצלת ישראל, ואלו לא יבאו אלא בנבואה או בחלום של קודש. נראה שפירוש זה מבקש תמיכה בדברי מרדכי לאסתר (ד', טו) ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. ואולם דווקא ממקום סיועו משם סתירתו. שכן דברי מרדכי לאסתר נראים כדבר שרק עתה נתחוור לו למרדכי, ולא כדבר שידוע לו מקודם. ועוד קשה, שלא שמענו שנזרקה בו נבואה במרדכי.