עמוד הבית
|
איך בוחרים פסוק?
|
אודות
|
מדיה
|
פסוק מתנה
|
ציורי התנ"ך
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
יהושוע
שופטים
שמואל א
שמואל ב
מלכים א
מלכים ב
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
הושע
יואל
עמוס
עובדיה
יונה
מיכה
נחום
חבקוק
צפניה
חגיי
זכריה
מלאכי
דברי הימים א
דברי הימים ב
תהילים
איוב
משלי
רות
שיר השירים
קוהלת
איכה
אסתר
דניאל
עזרא
נחמיה
אסתר
פרק א
א
ויהי, בימי אחשוורוש: הוא אחשוורוש, המולך מהודו ועד-כוש--שבע ועשרים ומאה, מדינה.
ב
בימים, ההם--כשבת המלך אחשוורוש, על כיסא מלכותו, אשר, בשושן הבירה.
ג
בשנת שלוש, למולכו, עשה משתה, לכל-שריו ועבדיו: חיל פרס ומדיי, הפרתמים ושרי המדינות--לפניו.
ד
בהראותו, את-עושר כבוד מלכותו, ואת-יקר, תפארת גדולתו; ימים רבים, שמונים ומאת יום.
ה
ובמלאות הימים האלה, עשה המלך לכל-העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד-קטן משתה--שבעת ימים: בחצר, גינת ביתן המלך.
ו
חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מיטות זהב וכסף, על ריצפת בהט-ושש--ודר וסוחרת.
ז
והשקות בכלי זהב, וכלים מכלים שונים; ויין מלכות רב, כיד המלך.
ח
והשתייה כדת, אין אונס: כי-כן ייסד המלך, על כל-רב ביתו--לעשות, כרצון איש-ואיש.
ט
גם ושתי המלכה, עשתה משתה נשים--בית, המלכות, אשר, למלך אחשוורוש.
י
ביום, השביעי, כטוב לב-המלך, ביין--אמר למהומן ביזתא חרבונא בגתא ואבגתא, זתר וכרכס, שבעת הסריסים, המשרתים את-פני המלך אחשוורוש.
יא
להביא את-ושתי המלכה, לפני המלך--בכתר מלכות: להראות העמים והשרים את-יופייה, כי-טובת מראה היא.
יב
ותמאן המלכה ושתי, לבוא בדבר המלך, אשר, ביד הסריסים; ויקצוף המלך מאוד, וחמתו בערה בו.
יג
ויאמר המלך, לחכמים יודעי העיתים: כי-כן, דבר המלך, לפני, כל-יודעי דת ודין.
יד
והקרוב אליו, כרשנא שתר אדמתא תרשיש, מרס מרסנא, ממוכן--שבעת שרי פרס ומדיי, רואי פני המלך, היושבים ראשונה, במלכות.
טו
כדת, מה-לעשות, במלכה, ושתי--על אשר לא-עשתה, את-מאמר המלך אחשוורוש, ביד, הסריסים.
טז
ויאמר ממוכן, לפני המלך והשרים, לא על-המלך לבדו, עוותה ושתי המלכה: כי על-כל-השרים, ועל-כל-העמים, אשר, בכל-מדינות המלך אחשוורוש.
יז
כי-ייצא דבר-המלכה על-כל-הנשים, להבזות בעליהן בעיניהן: באומרם, המלך אחשוורוש אמר להביא את-ושתי המלכה לפניו--ולא-באה.
יח
והיום הזה תאמרנה שרות פרס-ומדיי, אשר שמעו את-דבר המלכה, לכול, שרי המלך; וכדיי, ביזיון וקצף.
יט
אם-על-המלך טוב, ייצא דבר-מלכות מלפניו, וייכתב בדתי פרס-ומדיי, ולא יעבור: אשר לא-תבוא ושתי, לפני המלך אחשוורוש, ומלכותה ייתן המלך, לרעותה הטובה ממנה.
כ
ונשמע פתגם המלך אשר-יעשה בכל-מלכותו, כי רבה היא; וכל-הנשים, ייתנו יקר לבעליהן--למגדול, ועד-קטן.
כא
וייטב, הדבר, בעיני המלך, והשרים; ויעש המלך, כדבר ממוכן.
כב
וישלח ספרים, אל-כל-מדינות המלך--אל-מדינה ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כלשונו: להיות כל-איש שורר בביתו, ומדבר כלשון עמו.
פרק ב
א
אחר, הדברים האלה, כשוך, חמת המלך אחשוורוש--זכר את-ושתי ואת אשר-עשתה, ואת אשר-נגזר עליה.
ב
ויאמרו נערי-המלך, משרתיו: יבקשו למלך נערות בתולות, טובות מראה.
ג
ויפקד המלך פקידים, בכל-מדינות מלכותו, ויקבצו את-כל-נערה-בתולה טובת מראה אל-שושן הבירה אל-בית הנשים, אל-יד הגא סריס המלך שומר הנשים; ונתון, תמרוקיהן.
ד
והנערה, אשר תיטב בעיני המלך--תמלוך, תחת ושתי; וייטב הדבר בעיני המלך, ויעש כן.
ה
איש יהודי, היה בשושן הבירה; ושמו מורדכיי, בן יאיר בן-שמעי בן-קיש--איש ימיני.
ו
אשר הוגלה, מירושלים, עם-הגולה אשר הוגלתה, עם יכוניה מלך-יהודה--אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל.
ז
ויהי אומן את-הדסה, היא אסתר בת-דודו--כי אין לה, אב ואם; והנערה יפת-תואר, וטובת מראה, ובמות אביה ואימה, לקחה מורדכיי לו לבת.
ח
ויהי, בהישמע דבר-המלך ודתו, ובהיקבץ נערות רבות אל-שושן הבירה, אל-יד הגיי; ותילקח אסתר אל-בית המלך, אל-יד הגיי שומר הנשים.
ט
ותיטב הנערה בעיניו, ותישא חסד לפניו, ויבהל את-תמרוקיה ואת-מנותיה לתת לה, ואת שבע הנערות הראויות לתת-לה מבית המלך; וישנהא ואת-נערותיה לטוב, בית הנשים.
י
לא-הגידה אסתר, את-עמה ואת-מולדתה: כי מורדכיי ציווה עליה, אשר לא-תגיד.
יא
ובכל-יום ויום--מורדכיי מתהלך, לפני חצר בית-הנשים: לדעת את-שלום אסתר, ומה-ייעשה בה.
יב
ובהגיע תור נערה ונערה לבוא אל-המלך אחשוורוש, מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש--כי כן ימלאו, ימי מרוקיהן: שישה חודשים, בשמן המור, ושישה חודשים בבשמים, ובתמרוקי הנשים.
יג
ובזה, הנערה באה אל-המלך--את כל-אשר תאמר יינתן לה, לבוא עימה, מבית הנשים, עד-בית המלך.
יד
בערב היא באה, ובבוקר היא שבה אל-בית הנשים שני, אל-יד שעשגז סריס המלך, שומר הפילגשים: לא-תבוא עוד אל-המלך, כי אם-חפץ בה המלך ונקראה בשם.
טו
ובהגיע תור-אסתר בת-אביחיל דוד מורדכיי אשר לקח-לו לבת לבוא אל-המלך, לא ביקשה דבר--כי אם את-אשר יאמר הגיי סריס-המלך, שומר הנשים; ותהי אסתר נושאת חן, בעיני כל-רואיה.
טז
ותילקח אסתר אל-המלך אחשוורוש, אל-בית מלכותו, בחודש העשירי, הוא-חודש טבת--בשנת-שבע, למלכותו.
יז
ויאהב המלך את-אסתר מכל-הנשים, ותישא-חן וחסד לפניו מכל-הבתולות; וישם כתר-מלכות בראשה, וימליכהא תחת ושתי.
יח
ויעש המלך משתה גדול, לכל-שריו ועבדיו--את, משתה אסתר; והנחה למדינות עשה, וייתן משאת כיד המלך.
יט
ובהיקבץ בתולות, שנית; ומורדכיי, יושב בשער-המלך.
כ
אין אסתר, מגדת מולדתה ואת-עמה, כאשר ציווה עליה, מורדכיי; ואת-מאמר מורדכיי אסתר עושה, כאשר הייתה באומנה איתו.
כא
בימים ההם, ומורדכיי יושב בשער-המלך; קצף בגתן ותרש שני-סריסי המלך, משומרי הסף, ויבקשו לשלוח יד, במלך אחשוורוש.
כב
וייוודע הדבר למורדכיי, ויגד לאסתר המלכה; ותאמר אסתר למלך, בשם מורדכיי.
כג
ויבוקש הדבר ויימצא, וייתלו שניהם על-עץ; וייכתב, בספר דברי הימים--לפני המלך.
פרק ג
א
אחר הדברים האלה, גידל המלך אחשוורוש את-המן בן-המדתא האגגי--וינשאהו; וישם, את-כיסאו, מעל, כל-השרים אשר איתו.
ב
וכל-עבדי המלך אשר-בשער המלך, כורעים ומשתחווים להמן--כי-כן, ציווה-לו המלך; ומורדכיי--לא יכרע, ולא ישתחווה.
ג
ויאמרו עבדי המלך, אשר-בשער המלך--למורדכיי: מדוע אתה עובר, את מצות המלך.
ד
ויהי, כאומרם אליו יום ויום, ולא שמע, אליהם; ויגידו להמן, לראות היעמדו דברי מורדכיי--כי-הגיד להם, אשר-הוא יהודי.
ה
וירא המן--כי-אין מורדכיי, כורע ומשתחווה לו; ויימלא המן, חמה.
ו
וייבז בעיניו, לשלוח יד במורדכיי לבדו--כי-הגידו לו, את-עם מורדכיי; ויבקש המן, להשמיד את-כל-היהודים אשר בכל-מלכות אחשוורוש--עם מורדכיי.
ז
בחודש הראשון, הוא-חודש ניסן, בשנת שתים עשרה, למלך אחשוורוש: הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מיום ליום ומחודש לחודש שנים-עשר--הוא-חודש אדר.
ח
ויאמר המן, למלך אחשוורוש--ישנו עם-אחד מפוזר ומפורד בין העמים, בכול מדינות מלכותך; ודתיהם שונות מכל-עם, ואת-דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין-שווה, להניחם.
ט
אם-על-המלך טוב, ייכתב לאבדם; ועשרת אלפים כיכר-כסף, אשקול על-ידי עושי המלאכה, להביא, אל-גנזי המלך.
י
ויסר המלך את-טבעתו, מעל ידו; וייתנה, להמן בן-המדתא האגגי--צורר היהודים.
יא
ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך; והעם, לעשות בו כטוב בעיניך.
יב
וייקראו סופרי המלך בחודש הראשון, בשלושה עשר יום בו, וייכתב ככל-אשר-ציווה המן אל אחשדרפני-המלך ואל-הפחות אשר על-מדינה ומדינה ואל-שרי עם ועם, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו: בשם המלך אחשוורוש נכתב, ונחתם בטבעת המלך.
יג
ונשלוח ספרים ביד הרצים, אל-כל-מדינות המלך--להשמיד להרוג ולאבד את-כל-היהודים מנער ועד-זקן טף ונשים ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים-עשר הוא-חודש אדר; ושללם, לבוז.
יד
פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים--להיות עתידים, ליום הזה.
טו
הרצים יצאו דחופים, בדבר המלך, והדת ניתנה, בשושן הבירה; והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה.
פרק ד
א
ומורדכיי, ידע את-כל-אשר נעשה, ויקרע מורדכיי את-בגדיו, וילבש שק ואפר; וייצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה.
ב
ויבוא, עד לפני שער-המלך: כי אין לבוא אל-שער המלך, בלבוש שק.
ג
ובכל-מדינה ומדינה, מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע--אבל גדול ליהודים, וצום ובכי ומספד; שק ואפר, יוצע לרבים.
ד
ותבואנה נערות אסתר וסריסיה, ויגידו לה, ותתחלחל המלכה, מאוד; ותשלח בגדים להלביש את-מורדכיי, ולהסיר שקו מעליו--ולא קיבל.
ה
ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך, אשר העמיד לפניה, ותצווהו, על-מורדכיי--לדעת מה-זה, ועל-מה-זה.
ו
וייצא התך, אל-מורדכיי--אל-רחוב העיר, אשר לפני שער-המלך.
ז
ויגד-לו מורדכיי, את כל-אשר קרהו; ואת פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על-גנזי המלך ביהודים--לאבדם.
ח
ואת-פתשגן כתוב-הדת אשר-ניתן בשושן להשמידם, נתן לו--להראות את-אסתר, ולהגיד לה; ולצוות עליה, לבוא אל-המלך להתחנן-לו ולבקש מלפניו--על-עמה.
ט
ויבוא, התך; ויגד לאסתר, את דברי מורדכיי.
י
ותאמר אסתר להתך, ותצווהו אל-מורדכיי.
יא
כל-עבדי המלך ועם-מדינות המלך יודעים, אשר כל-איש ואישה אשר יבוא-אל-המלך אל-החצר הפנימית אשר לא-ייקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט-לו המלך את-שרביט הזהב, וחיה; ואני, לא נקראתי לבוא אל-המלך--זה, שלושים יום.
יב
ויגידו למורדכיי, את דברי אסתר.
יג
ויאמר מורדכיי, להשיב אל-אסתר: אל-תדמי בנפשך, להימלט בית-המלך מכל-היהודים.
יד
כי אם-החרש תחרישי, בעת הזאת--ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית-אביך תאבדו; ומי יודע--אם-לעת כזאת, הגעת למלכות.
טו
ותאמר אסתר, להשיב אל-מורדכיי.
טז
לך כנוס את-כל-היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עליי ואל-תאכלו ואל-תשתו שלושת ימים לילה ויום--גם-אני ונערותיי, אצום כן; ובכן אבוא אל-המלך, אשר לא-כדת, וכאשר אבדתי, אבדתי.
יז
ויעבור, מורדכיי; ויעש, ככול אשר-ציוותה עליו אסתר.
פרק ה
א
ויהי ביום השלישי, ותלבש אסתר מלכות, ותעמוד בחצר בית-המלך הפנימית, נוכח בית המלך; והמלך יושב על-כיסא מלכותו, בבית המלכות, נוכח, פתח הבית.
ב
ויהי כראות המלך את-אסתר המלכה, עומדת בחצר--נשאה חן, בעיניו; ויושט המלך לאסתר, את-שרביט הזהב אשר בידו, ותקרב אסתר, ותיגע בראש השרביט.
ג
ויאמר לה המלך, מה-לך אסתר המלכה; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ויינתן לך.
ד
ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יבוא המלך והמן היום, אל-המשתה אשר-עשיתי לו.
ה
ויאמר המלך--מהרו את-המן, לעשות את-דבר אסתר; ויבוא המלך והמן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.
ו
ויאמר המלך לאסתר במשתה היין, מה-שאלתך ויינתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותיעש.
ז
ותען אסתר, ותאמר: שאלתי, ובקשתי.
ח
אם-מצאתי חן בעיני המלך, ואם-על-המלך טוב, לתת את-שאלתי, ולעשות את-בקשתי--יבוא המלך והמן, אל-המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה, כדבר המלך.
ט
וייצא המן ביום ההוא, שמח וטוב לב; וכראות המן את-מורדכיי בשער המלך, ולא-קם ולא-זע ממנו--ויימלא המן על-מורדכיי, חמה.
י
ויתאפק המן, ויבוא אל-ביתו; וישלח ויבא את-אוהביו, ואת-זרש אשתו.
יא
ויספר להם המן את-כבוד עושרו, ורוב בניו; ואת כל-אשר גידלו המלך ואת אשר נישאו, על-השרים ועבדי המלך.
יב
ויאמר, המן--אף לא-הביאה אסתר המלכה עם-המלך אל-המשתה אשר-עשתה, כי אם-אותי; וגם-למחר אני קרוא-לה, עם-המלך.
יג
וכל-זה, איננו שווה לי: בכל-עת, אשר אני רואה את-מורדכיי היהודי--יושב, בשער המלך.
יד
ותאמר לו זרש אשתו וכל-אוהביו, יעשו-עץ גבוה חמישים אמה, ובבוקר אמור למלך ויתלו את-מורדכיי עליו, ובוא-עם-המלך אל-המשתה שמח; וייטב הדבר לפני המן, ויעש העץ.
פרק ו
א
בלילה ההוא, נדדה שנת המלך; ויאמר, להביא את-ספר הזכרונות דברי הימים, ויהיו נקראים, לפני המלך.
ב
ויימצא כתוב, אשר הגיד מורדכיי על-בגתנא ותרש שני סריסי המלך--משומרי, הסף: אשר ביקשו לשלוח יד, במלך אחשוורוש.
ג
ויאמר המלך--מה-נעשה יקר וגדולה למורדכיי, על-זה; ויאמרו נערי המלך, משרתיו, לא-נעשה עימו, דבר.
ד
ויאמר המלך, מי בחצר; והמן בא, לחצר בית-המלך החיצונה, לאמור למלך, לתלות את-מורדכיי על-העץ אשר-הכין לו.
ה
ויאמרו נערי המלך, אליו--הנה המן, עומד בחצר; ויאמר המלך, יבוא.
ו
ויבוא, המן, ויאמר לו המלך, מה-לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו; ויאמר המן, בליבו, למי יחפוץ המלך לעשות יקר, יותר ממני.
ז
ויאמר המן, אל-המלך: איש, אשר המלך חפץ ביקרו.
ח
יביאו לבוש מלכות, אשר לבש-בו המלך; וסוס, אשר רכב עליו המלך, ואשר ניתן כתר מלכות, בראשו.
ט
ונתון הלבוש והסוס, על-יד-איש משרי המלך הפרתמים, והלבישו את-האיש, אשר המלך חפץ ביקרו; והרכיבוהו על-הסוס, ברחוב העיר, וקראו לפניו, ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
י
ויאמר המלך להמן, מהר קח את-הלבוש ואת-הסוס כאשר דיברת, ועשה-כן למורדכיי היהודי, היושב בשער המלך: אל-תפל דבר, מכול אשר דיברת.
יא
וייקח המן את-הלבוש ואת-הסוס, וילבש את-מורדכיי; וירכיבהו, ברחוב העיר, ויקרא לפניו, ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
יב
וישב מורדכיי, אל-שער המלך; והמן נדחף אל-ביתו, אביל וחפוי ראש.
יג
ויספר המן לזרש אשתו, ולכל-אוהביו, את, כל-אשר קרהו; ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מורדכיי אשר החילות לנפול לפניו לא-תוכל לו--כי-נפול תיפול, לפניו.
יד
עודם מדברים עימו, וסריסי המלך הגיעו; ויבהילו להביא את-המן, אל-המשתה אשר-עשתה אסתר.
פרק ז
א
ויבוא המלך והמן, לשתות עם-אסתר המלכה.
ב
ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני, במשתה היין--מה-שאלתך אסתר המלכה, ותינתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות, ותיעש.
ג
ותען אסתר המלכה, ותאמר--אם-מצאתי חן בעיניך המלך, ואם-על-המלך טוב: תינתן-לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי.
ד
כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד; ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי--כי אין הצר שווה, בנזק המלך.
ה
ויאמר המלך אחשוורוש, ויאמר לאסתר המלכה: מי הוא זה ואי-זה הוא, אשר-מלאו ליבו לעשות כן.
ו
ותאמר אסתר--איש צר ואויב, המן הרע הזה; והמן נבעת, מלפני המלך והמלכה.
ז
והמלך קם בחמתו, ממשתה היין, אל-גינת, הביתן; והמן עמד, לבקש על-נפשו מאסתר המלכה--כי ראה, כי-כלתה אליו הרעה מאת המלך.
ח
והמלך שב מגינת הביתן אל-בית משתה היין, והמן נופל על-המיטה אשר אסתר עליה, ויאמר המלך, הגם לכבוש את-המלכה עימי בבית; הדבר, יצא מפי המלך, ופני המן, חפו.
ט
ויאמר חרבונה אחד מן-הסריסים לפני המלך, גם הנה-העץ אשר-עשה המן למורדכיי אשר דיבר-טוב על-המלך עומד בבית המן--גבוה, חמישים אמה; ויאמר המלך, תלוהו עליו.
י
ויתלו, את-המן, על-העץ, אשר-הכין למורדכיי; וחמת המלך, שככה.
פרק ח
א
ביום ההוא, נתן המלך אחשוורוש לאסתר המלכה, את-בית המן, צורר היהודים; ומורדכיי, בא לפני המלך--כי-הגידה אסתר, מה הוא-לה.
ב
ויסר המלך את-טבעתו, אשר העביר מהמן, וייתנה, למורדכיי; ותשם אסתר את-מורדכיי, על-בית המן.
ג
ותוסף אסתר, ותדבר לפני המלך, ותיפול, לפני רגליו; ותבך ותתחנן-לו, להעביר את-רעת המן האגגי, ואת מחשבתו, אשר חשב על-היהודים.
ד
ויושט המלך לאסתר, את שרביט הזהב; ותקם אסתר, ותעמוד לפני המלך.
ה
ותאמר אם-על-המלך טוב ואם-מצאתי חן לפניו, וכשר הדבר לפני המלך, וטובה אני, בעיניו--ייכתב להשיב את-הספרים, מחשבת המן בן-המדתא האגגי, אשר כתב לאבד את-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך.
ו
כי איככה אוכל, וראיתי, ברעה, אשר-ימצא את-עמי; ואיככה אוכל וראיתי, באובדן מולדתי.
ז
ויאמר המלך אחשוורוש לאסתר המלכה, ולמורדכיי היהודי: הנה בית-המן נתתי לאסתר, ואותו תלו על-העץ--על אשר-שלח ידו, ביהודים.
ח
ואתם כתבו על-היהודים כטוב בעיניכם, בשם המלך, וחתמו, בטבעת המלך: כי-כתב אשר-נכתב בשם-המלך, ונחתום בטבעת המלך--אין להשיב.
ט
וייקראו סופרי-המלך בעת-ההיא בחודש השלישי הוא-חודש סיוון, בשלושה ועשרים בו, וייכתב ככל-אשר-ציווה מורדכיי אל-היהודים ואל האחשדרפנים-והפחות ושרי המדינות אשר מהודו ועד-כוש שבע ועשרים ומאה מדינה, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו; ואל-היהודים--ככתבם, וכלשונם.
י
ויכתוב, בשם המלך אחשוורוש, ויחתום, בטבעת המלך; וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש, האחשתרנים--בני, הרמכים.
יא
אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל-עיר-ועיר, להיקהל ולעמוד על-נפשם--להשמיד ולהרוג ולאבד את-כל-חיל עם ומדינה הצרים אותם, טף ונשים; ושללם, לבוז.
יב
ביום אחד, בכל-מדינות המלך אחשוורוש--בשלושה עשר לחודש שנים-עשר, הוא-חודש אדר.
יג
פתשגן הכתב, להינתן דת בכל-מדינה ומדינה, גלוי, לכל-העמים; ולהיות היהודים עתידים ליום הזה, להינקם מאויביהם.
יד
הרצים רוכבי הרכש, האחשתרנים, יצאו מבוהלים ודחופים, בדבר המלך; והדת ניתנה, בשושן הבירה.
טו
ומורדכיי יצא מלפני המלך, בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה, ותכריך בוץ וארגמן; והעיר שושן, צהלה ושמחה.
טז
ליהודים, הייתה אורה ושמחה, וששון, ויקר.
יז
ובכל-מדינה ומדינה ובכל-עיר ועיר, מקום אשר דבר-המלך ודתו מגיע, שמחה וששון ליהודים, משתה ויום טוב; ורבים מעמי הארץ, מתייהדים--כי-נפל פחד-היהודים, עליהם.
פרק ט
א
ובשנים עשר חודש הוא-חודש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להיעשות: ביום, אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.
ב
נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשוורוש, לשלוח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים.
ג
וכל-שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועושי המלאכה אשר למלך--מנשאים, את-היהודים: כי-נפל פחד-מורדכיי, עליהם.
ד
כי-גדול מורדכיי בבית המלך, ושומעו הולך בכל-המדינות: כי-האיש מורדכיי, הולך וגדול.
ה
ויכו היהודים בכל-אויביהם, מכת-חרב והרג ואבדן; ויעשו בשונאיהם, כרצונם.
ו
ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד--חמש מאות, ש.
ז
ואת שנדתא ואת פון, ואת פתא.
ח
ואת רתא ואת ליא, ואת ידתא.
ט
ואת משתא ואת יסיי, ואת ידיי ואת זתא.
י
עשרת י המן בן-המדתא, צורר היהודים--הרגו; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.
יא
ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה--לפני המלך.
יב
ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני-המן--בשאר מדינות המלך, מה עשו; ומה-שאלתך ויינתן לך, ומה-בקשתך עוד ותיעש.
יג
ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יינתן גם-מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני-המן, יתלו על-העץ.
יד
ויאמר המלך להיעשות כן, ותינתן דת בשושן; ואת עשרת בני-המן, תלו.
טו
וייקהלו היהודים אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן, שלוש מאות איש; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.
טז
ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על-נפשם, ונוח מאויביהם, והרוג בשונאיהם, חמישה ושבעים אלף; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.
יז
ביום-שלושה עשר, לחודש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.
יח
והיהודים אשר-בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמישה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.
יט
על-כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות--עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב; ומשלוח מנות, איש לריעהו.
כ
ויכתוב מורדכיי, את-הדברים האלה; וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך אחשוורוש--הקרובים, והרחוקים.
כא
לקיים, עליהם--להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום-חמישה עשר בו: בכל-שנה, ושנה.
כב
כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לריעהו, ומתנות לאביונים.
כג
וקיבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב מורדכיי, אליהם.
כד
כי המן בן-המדתא האגגי, צורר כל-היהודים--חשב על-היהודים, לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם.
כה
ובבואה, לפני המלך, אמר עם-הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר-חשב על-היהודים על-ראשו; ותלו אתו ואת-בניו, על-העץ.
כו
על-כן קראו לימים האלה פורים, על-שם הפור--על-כן, על-כל-דברי האיגרת הזאת; ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם.
כז
קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל-זרעם ועל כל-הנלווים עליהם, ולא יעבור--להיות עושים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם: בכל-שנה, ושנה.
כח
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל-דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא-יסוף מזרעם.
כט
ותכתוב אסתר המלכה בת-אביחיל, ומורדכיי היהודי--את-כל-תוקף: לקיים, את איגרת הפורים הזאת--השנית.
ל
וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אל-שבע ועשרים ומאה מדינה--מלכות, אחשוורוש: דברי שלום, ואמת.
לא
לקיים את-ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מורדכיי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על-נפשם, ועל-זרעם: דברי הצומות, וזעקתם.
לב
ומאמר אסתר--קיים, דברי הפורים האלה; ונכתב, בספר.
פרק י
א
וישם המלך אחשוורוש מס על-הארץ, ואיי הים.
ב
וכל-מעשה תוקפו, וגבורתו, ופרשת גדולת מורדכיי, אשר גידלו המלך--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים, למלכי, מדיי ופרס.
ג
כי מורדכיי היהודי, משנה למלך אחשוורוש, וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו--דורש טוב לעמו, ודובר שלום לכל-זרעו.